ארכיון

תגית: Jewish secularization

מסה ביקורתית שהתפרסמה זה עתה בכתב העת "תיאוריה וביקורת" שבה אני בוחן שלושה כותרים שונים, ומעמתם אל מול חלקים מתפיסתי את יסודות החילון ביהדות. הכותרים שנבחנים הם ספרו של טלל אסד "כינון החילוניות", ספרו של דיוויד רודרמן — Early Modern Jewry: A New Cultural History, וספרו של שמואל פיינר "שורשי החילון: מתירנות וספקנות ביהדות המאה ה-18".

תיקון טעות:
בעמוד 300 מלמעלה שורה שניה צריך להיות:
'גילוי ה"סוד" היהודי על ידי הנוצרי היה ליהודי לדרך שבה הוא פשט את "קליפתו" מעליו'.
ולא כפי שכתוב

מודעות פרסומת

לפני שנים רבות, בשובי מלימודי הדוקטורט בארצות הברית, פגש אותי ידידי משכבר הימים ד"ר משה סמט, ושאלני: "על מה כתבת את עבודת הדוקטורט שלך?". עניתי לו: "על המעבר מאורתודוקסיה להשכלה בז'נבה" (באותם ימים, "השכלה" עוד הייתה הביטוי המקובל ל"נאורות"). הגיב הוא בפליאה ואמר: "הכיצד? האינך יודע שמורנו יעקב כ"ץ כבר הוכיח שהאורתודוקסיה התגבשה רק כתגובה להשכלה?", השבתי לו שבהיסטוריוגרפיה האירופית, התפתחותה של הפרוטסטנטיות בעידן שלאחר הרפורמציה מכונה "אורתודוקסיה". ובכל זאת תהיתי בלבי (והמשכתי לתהות) מהי הזיקה בין שני המובנים הללו של "אורתודוקסיה", בחברה היהודית של המאה התשע־עשרה מכאן, ובחברה האירופית הנוצרית של המאה השבע־עשרה מכאן. ספרו המעניין, רחב היריעה והחשוב – דווקא בהיותו גם פרובוקטיבי – של דוד סורוצקין, אורתודוקסיה ומשטר המודרניות, מבקש לספק תשובה על תהייה זו…

ראה אור בזהויות 4 (תשע"ג)