ארכיון

תגית: קפיטליזם

בשבועות האחרונים קיימנו ערן סבאג ואנוכי מספר תכניות שהוקדשו ללנין – התאורטיקן החשוב ומחולל המהפכה הבולשביקית. התכניות הקדימו את הערב הנפלא שנערך, במסגרת חיים של אחרים, בתאטרון יפו, ושהוקדש למאה שנה למהפכה. הן חתרו באופן שיטתי להצגה מאוזנת, חסרת התלהמות, של ההגות, הכלכלה והפוליטיקה הרוסית והבינלאומית בתקופת שלפני המהפכה ולאחריה, כבסיס להכרת הכוחות שפעלו בה.

במסגרת התכניות הצגנו בקצרה את היסודות הנרודניקים, התאורטיים והטרוריסטיים מן המאה התשע עשרה, שהקדימו את התבססות המרקסיזם ברוסיה, ואת הביקורת המרקסיסטית על הנרודניקים; את תפיסותיו של פלכנוב, מאבות המרקסיזם הרוסי, ומי שהשפיע על לנין, והפך ליריבו; את המצע התאורטי של ההגות הלניניסטית, בעיקר למן מסתו של לנין 'מה לעשות' משנת 1902; את שלילת ה'סטיכיות' – קרי, בהקשר זה, התפיסה שההתפתחות המהפכנית תתחולל מאליה בשלבים, ותחת זאת את החתירה לביסוס פרקטיקה מהפכנית באופן מיידי; את מסתו של לנין, מהחשובות שבכתביו, 'האימפריאליזם כשלב האחרון של הקפיטליזם', שנכתבה סמוך למהפכה ויצאה לאחריה, שניתחה את מצב השווקים בכלכלות הקפיטליסטיות במפנה המאות כרקע למלחמת העולם הראשונה ולדינמיקות של התפשטויות אימפריאליסטיות; וכן אזכורים וציטוטים של טקסטים שיצאו בתקופת מלחמת האזרחים ולאחריה.

במקביל עסקנו במושג המזוהה עם לנין יותר מכל, של מפלגת האוונגרד (קבוצה של מהפכנים מקצועיים ומחויבים, שאמורה לקחת את המושכות ולחולל את הדינמיקה המהפכנית), תפיסה שעל בסיסה התחוללה הסטייה העיקרית של הלניניזם מן האורתודוקסיה המרקסיסטית, תוך כדי החלה הולכת וגוברת של מבנים אוטוריטריים, שבפועל הכחידו את תצורותיו את הסוציאליזם האוטופי הקלאסי; עוד עסקנו בפרשנות הלניניסטית למושגים המרקסיסטיים של 'הדיקטטורה של הפרולטריון' ו'המהפכה המתמדת'; במדיניותו הפוליטית והכלכלית של לנין, האופורטוניסטית בשלביה הידועים, המיוסדת על ניתוח הלכי הרוח הציבוריים בדרך לביסוס המהפכה; בשינויים במדיניות הכלכלית, למן הקומוניזם המלחמתי (שכלל הלאמה וניכוס טוטלי של הרכוש הפרטי), דרך הנ.א.פ. – המדיניות הכלכלית החדשה (שכללה חזרה מתונה לעקרונות שוק בחסות המדינה), והגבולות שהיא הציבה לצמיחה הכלכלית, ועד למהפכה התעשייתית הכפויה, והטראומטית, שעברה רוסיה בתקופה שלאחר לנין.

דגש ניתן הן לסיטואציה הרוסית הייחודית, המבוססת על כלכלה אגררית ברובה, שמנקודת מבט מרקסיסטית לא הייתה אמורה לאפשר מהפכה קומוניסטית, אלא לכל היותר כניצוץ שיצית את המהפכה העיקרית – בגרמניה; וכן למורכבות הרבה של הסיטואציה הגלובלית, שבמהלכה התגבשה ברית המועצות לנוכח מכלול של לחצים מצד המעצמות, כולל התערבות צבאית, בידוד, ועידוד של יצירת כיסים לאומיים כחומת מגן כנגד התפשטות סובייטית – למן מהפכת אוקטובר ועד מלחמת העולם השנייה. כמו כן הצגנו את מדיניות התכנון הסובייטית, ותוצאותיה הרות האסון, לצד הישגיה השונים.

התכניות, לצד הערב, כך דווח לי, יצרו תסיסה ברשת החברתית, שכללה הצגות חוזרות ונשנות של נראטיבים חד צדדיים, מגויסים ושגורים לגמרי על המהפכה הסובייטית, כולל האשמות שהתכניות מגבות רצח המונים (למשל תקופת הרעב בשלהי מלחמת האזרחים, הנעוצה בשרשרת של גורמים). אין קץ לדברי רוח. מתברר שלמעלה מרבע מאה לאחר סיום המלחמה הקרה, הקונפליקטים הזהותיים והדימויים שביסודה חיים וקיימים ומעוררים יצרים רדומים. טוב שכך, וטוב לעורר דיון ציבורי ביסודות המחשבתיים, הפוליטיים, הצבאיים והכלכליים של המאה העשרים, שעד היום שולטים בחיינו.

לנין, חלק א

לנין, חלק ב

לנין, חלק ג

לנין, חלק ד

קרל מרקס

בשבוע שעבר התארחתי אצל חברי היקר ערן סבג לשיחה בתכנית "חיים של אחרים". כרגיל, השיחה עם ערן הייתה מעוררת השראה. שוחחנו על כתביו המוקדמים של מרקס, על חלק מן ההשפעות על מרקס הצעיר, על אדם סמית, על ההגליאנים החדשים ובראשם לודוויג פוירבך, המהפכה התעשייתית, העבודה המנוכרת, וההתרוששות של הפועל. עוד דיברנו על תפקידה ומקומה המגביל של המדינה המודרנית והחברה האזרחית אצל מרקס, וכן על מושג האמנציפציה הפוליטית, ויחסו אל המושג האוטופי של "האמנציפציה האנושית". וכמובן על תפיסת היהדות של מרקס במסתו "לשאלת היהודים".

למרות שכתביו המוקדמים של מרקס היו בידי אנגלס בשנות השמונים למאה ה-19 הוא סירב להדפיסם, בטענה שאין בהם חשיבות. לכן משנדפסו הכתבים החל בשנות העשרים למאה הקודמת רבים הוכו בתדהמה; הן מחדותם ומן הברק המחשבתי הגלום בהם, הן מהאופק ההומניסטי הרחב המתגלה בהם.

קרל מרקס – כתבי שחרות (חיים של אחרים)

מקס ובר

בליל רביעי האחרון התארחתי בגלי צה"ל בתוכניתו של חברי איש האמת, הסגולה והמעלה ערן סבאג, בשיחה על היסודות הדתיים והפסיכולוגיים של הקפיטליזם, ובפירוט: על מקס ובר, דתות העולם, רציונליזציה, תיאודיציה, נצרות וקפיטליזם. כמו תמיד, המפגש עם ערן ועם מפיקת התוכנית ענבר מאור הנפלאה, והשיחה במהלך התוכנית ולאחריה, היו בלתי נשכחים.

מקס ובר, חיים של אחרים