ארכיון

תגית: ציונות

https://i2.wp.com/upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/b/b0/Lilienblum_old.jpg

ביום שני בלילה התארחתי בגלי צה"ל בתוכניתו הנפלאה של ערן סבאג – חיים של אחרים. בניגוד לפעמים קודמות בהם שוחחנו טלפונית, הפעם הגעתי לאולפן, מה שאיפשר לי לעמוד מקרוב לא רק על חייו של ליליינבלום – מהדמויות המרתקות ביותר ביהדות אירופה במחצית השניה של המאה ה-19, אלא גם על הפרסונה הרדיופונית יוצאת הדופן והיחידה מסוגה של ערן; בלא ספק מהמקוריות והייחודיות בהיסטוריה של הרדיו בישראל.

משה לייב ליליינבלום – חיים של אחרים

https://sorotzkin.files.wordpress.com/2013/08/ab0aa-d793d792d79cd799_d799d7a9d7a8d790d79c_d791d794d7a8_d794d791d799d7aa_d791d7a9d7a9d7aa_d794d799d79ed799d79d.jpg

בדו"ח הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שהתפרסם אתמול בעיתון "הארץ" נקבע שעד שנת 2019 רק כ-40% מהתלמידים בישראל ילמדו בבתי ספר ממלכתיים, והשאר בבתי ספר ערביים, חרדיים, או דתיים-לאומיים. מתוך האוכלוסייה היהודית באותה שנה, ילמדו 51% בבתי ספר דתיים, מתוכם 32% ילמדו בבתי ספר חרדיים ו-19% בבתי ספר של הציונות הדתית.

הנתונים האלה אינם אלא מהפכה סמלית ביחסי לנתונים הקיימים היום, אבל אין קושי להבין את משמעותם. משמעותם היא שבטווח לא רב של שנים יהיה רוב דתי בחברה הישראלית, גם בלי החברה הערבית, הדתית והמסורתית בחלקה הגדול; כלומר רוב הצעירים, המהווים את הדינמו הצומח של החברה והכלכלה יהיו דתיים. בטווח של שניים עד שלושה עשורים יהיה לכך גם נראות פוליטית ואלקטורלית מאוד ברורה. חשוב לציין שגם בתי הספר הממלכתיים הרגילים מכילים אחוז ניכר של תלמידים בעלי אוריינטציה מסורתית. במלים אחרות: המהפכה הדתית של הציונות קורמת עור וגידים לנגד עיננו.

והיכן עומדת הציונות החילונית, או החילוניות היהודית, לנוכח נתונים אלה? במהלך מרבית העשורים לקיום המדינה נסמכה הציונות החילונית על היסודות הממלכתיים של המדינה: החינוך הממלכתי, טקסי הזיכרון, הצבא, ופרקטיקות אחרות של שיוך לאומי. עד לעשור האחרון היא כמעט לא יצרה לעצמה מסגרות וולונטריות של הבניית זהות, כמו אלה שהן המובן מאליו בחברה החרדית והדתית – הקהילה, הישיבה, הכולל, החצר וכו'. עם התפרקותה של ישראל כמדינת רווחה, התפרק גם האתוס הלאומי של הערבות הדדית, והלאומיות החילונית עברה תהליך של הפרטה, בדומה ובמקביל להפרטתה של הכלכלה בישראל. משמעותה של הפרטת זהות קולקטיבית, בדומה להפרטה כלכלית, היא שנכסי הכלל, ובמקרה זה נכסי הזהות והאתוס הלאומי, התמסמסו בתוך רשת של אינטרסים פרטיים. כיום המצב הוא שמרבית הנכסים הלאומיים, במונחי זהות, מצויים בחברה הדתית ולא בזו החילונית. הלאומיות היהודית חזרה לנקודת האפס שלה במאה התשע עשרה, והיא שוב בידיים דתיות.

אפשר אולי לומר שזה גורלה של תנועה לאומית הנוצרת אד הוק על גבי יסודותיה של חברה דתית, תוך כדי שהיא מנסה לנכס יסודות אלה ולהשתיקם בו-זמנית. היסודות המושתקים מבעבעים מתוך השפה הדתית שהושתקה. החברה, שנכנסה למצב של תרדמה לנוכח צלילי החליל הלאומי, מתנערת מן ההיפנוזה, והיסודות שליכדו אותה או מתפרקים, או מאמצים בחזרה את השפה הדתית שכוננה אותם. זהו תהליך דיאלקטי, המתרחש לנגד עיננו, במהלכו מתפרקת הלאומיות החילונית, ובמקביל מתרחשת תחיה לאומית ברשת של מיקרו-חברות אתניות ודתיות. זה כולל קבוצות דתיות מקרב עדות המזרח, שעברו בשלבי הכינון של המדינה גיהוץ וריקון, ועתה מתחדשות ומעניקות פרשנות ייחודית להווייתן הלאומית. זה כולל את החברה החרדית, שממשיכה לאחוז בפרקטיקות של התנגדות למנגנונים המהנדסים של המדינה ובמקביל מפתחת חזון לאומי גולמי משל עצמה. זה כולל במובנים רבים גם את החברה הרוסית, שהטרנספורמציה הלאומית שהיא עברה אינה צועדת באותה דרך עם החזון הליברלי שאפף את גלי הגירתה. הציבור הליברלי במדינת ישראל עדיין שולט ברוב עמדות הכוח, אבל סביר להניח שבנתונים הנוכחיים, ובפרספקטיבה של מספר עשורים קדימה – מצב זה אינו עתיד להתמיד.

רבים חושבים שהפרדת הדת והמדינה תהיה סוג של פתרון, בכך שתיצור ניטרליזציה של המנגנונים הפוליטיים לנוכח החברות השונות – דתיות וחילוניות, ובכך תייצר מהלך נחוץ של חילון הגוף הפוליטי והלאומי. לכאורה בכך תהפוך החברה הישראלית דומה לחברה האמריקנית, שהינה גם ליברלית וגם דתית בעת ובעונה אחת. דעה זו מיוסדת, בין השאר, על ההנחה שהאינטרס של הפרדת הדת מהמדינה הינו אינטרס חילוני, הנאבק במכלול של גורמים דתיים וקלריקליים החותרים להפיכתה של ישראל לרפובליקה תאוקרטית. בפועל המצב הרבה יותר מורכב.

למעשה, דווקא האינטרס הפוליטי החילוני הוא המשמר את אי-הפרדת הדת מהמדינה, ואין זה חשוב בכלל איזו קבוצה בהווה משמרת אותו. כך זה היה בעבר, וכך זה במובנים רבים גם היום.

הפרדת הדת והמדינה בישראל עשויה לייצר מצב קשה מאוד מבחינתה של הציונות. בראש ובראשונה היא עלולה לפתוח פתח להפרדת הלאום מן המדינה, ומזה, לפי כל הסימנים, חוששים כולם. ללא הדת יסודותיו של הלאום היהודי רעועים מאוד מבחינה היסטורית. הפרדה כזו מחלישה את העמידה היהודית לנוכח התביעה הפלסטינית על סמלי הזיכרון של ישראל – ובראשם ירושלים והר הבית, כמו גם לנוכח התביעה לזכות השיבה. בנוסף, ישנו קושי לשמר מה שמכונה "רוב יהודי" מבלי לאחוז בהגדרה רחבה, יחסית, של קיבוץ יהודי שיש עליה קונצנזוס. אף אחד אינו מעוניין ב"מרידה" אורתודוקסית המערערת על הלגיטימיות של ישראל כמדינת העם היהודי. ישנו גם קושי לשמר הבניה של הוויה יהודית – במרחב, בזמן ובסובייקט – מבלי לשתף את הדת, גם אם זה רק יסודות דתיים שהמחוקק מגדיר כ"לאומיים". כלומר, משיכת השטיח הדתי מתחת ללאום היהודי ולמדינת היהודים עלולה, בחשבון הארוך האחרון, למוטטם.

זהו בקווים כלליים מצבה של הציונות החילונית, היושבת על חומר הנפץ הדתי. שימור המצב הקיים, והכנסת הראש לחול, יוביל בוודאי לתבוסתה. אבל כל מהלך שיבקש לשנות את המצב הקיים יוביל אף הוא לתבוסתה. ואולי באמת צריך להשלים עם כך שהיא לא הייתה אלא פאזה קצרה בתוך ההיסטוריה הדתית של העם היהודי, פאזה שעתידה להשלים את מהלכה, לדעוך ולהיעלם, או למצער להיות מסונתזת אל תוך הפאזה הדתית הבאה.

ראה אור ספרי אורתודוקסיה ומשטר המודרניות: הפקתה של המסורת היהודית באירופה בעת החדשה, בהוצאת הקיבוץ המאוחד. בקרוב, במהלך ינואר, יגיע הספר לחנויות ובינתיים ניתן לרוכשו (בהנחה משמעותית) דרך אתר הוצאת הקיבוץ המאוחד, או באמצעות הטלפון של ההוצאה: 03-5785810 שלוחה 220 (אילנה).

דוד סורוצקין, "שס: יצירתה של קהילה ספרדית רסטורטיבית (2006)", הופיע בתוך: אביעזר רביצקי (עורך), ש"ס הבטים תרבותיים ורעיוניים, תל אביב (עם עובד)

אריה דרעי. צילום: יעקב רונן מורד, מתוך: יגאל נזרי (עורך), חזות מזרחית, הוצאת בבל 2005

המאמר נפתח בביקורת תפיסת המודרניות והאורתודוקסיה של ההיסטוריון יעקב כ"ץ (המלווה את כל פרסומיי למן שנת 2004), ומעמיד מספר פרמטרים אלטרנטיביים להבנת התופעה. אחד מהם הוא מקומה של הרסטורציה בכינון הקולקטיבים המודרניים, והאורתודוקסיה בכללם, למן העת החדשה המוקדמת – גורם שהיה לבסיס לתפיסות של החזרת "עטרה ליושנה". במקביל נבחנים מופעיו של המושג, והדינמיקות החברתיות הכרוכות בו, בהקשרי האורתודוקסיה האשכנזית של המאה ה-19, כמו גם הזיקה ההדוקה בין הדוגמטיזציה של הפסיקה אצל החתם סופר לבין זו של הרב עובדיה יוסף. המאמר בוחן את המפגש בין האידאולוגיה ההלכתית שפיתח הרב עובדיה יוסף לבין מה שהיה לאידאולוגיה החברתית של תנועת ש"ס. ש"ס הפגישה את מה שמכונה "הבעיה המזרחית" בישראל עם אידאולוגיה בעלת מאפיינים אורתודוקסיים מובהקים. במקביל ביקשה ש"ס להגדיר את הדיסוננס ההיסטורי והתרבותי בין בני עדות המזרח לבין ההגמוניה האשכנזית ואף להחריפו. זוהי מהפיכה שלא אמורה לסלק את הגורם ההגמוני, אלא להחריף את הפער והדיסוננס ולייצר שיווי משקל של מתח מתמיד. גורם זה היה הבסיס לצמיחה של התנועה ולחדירתה לתוך ציבורים רחבים, בעיקר החל משנות התשעים. בעשור זה הפך אריה דרעי למנהיג ולאסטרטג הבלעדי של התנועה. דרעי הרחיב מאוד את התשתית החברתית של התנועה, הפגיש את בשורתו של הרב יוסף עם הבעיה המזרחית, ועיצב את דמותו של הרב יוסף גופו כסמל ודימוי לגאולת יהדות המזרח, או כ"צינור החסד" שביסוד מנגנון התנועה ההולך ומתהווה. אידאולוגיה זו, שפותחה לאורך שנות קיומה של התנועה, הגיעה לשיאה בסוף שנות התשעים, ביחס ישיר לפרשיות משפטו של דרעי, ולהרשעתו. המאמר מציע ניתוח של הסרט "אני מאשים" שבמרכזו עיצוב המטאפורה של הכליאה כבסיס להבנת ההיסטוריה של המזרחים בישראל. המקרה הפרטי של דרעי עוצב במסגרת זו כשיקוף של היסטוריה זו. במקביל הוא בוחן את משמעות מיסודה של התנועה אחרי הבחירות של 1999 ואת הדרתם של דרעי ואנשיו מתוכה.

שיחה על הרבי מסאטמר, גל"צ [מתחיל כ-16 דקות מתחילת התוכנית ונמשך כעשרים דקות]

(יואל טייטלבוים 1888 – כ"ו באב ה'תשל"ט, 19 באוגוסט 1979)
• Annie Mae McDowell & Mississippi Fred McDowell- The Lord Will Make A Way
• קטע קריאה מתוך הספר "ויואל משה", מאת הרב יואל טייטלבוים, הוצאת הספרים "ירושלים", ברוקלין, ניו יורק, תשס"ו. קורא: יצחק חזקיה
• Junior Kimbrough- Troubles Don't Last Always
• שיחה עם: ד"ר דוד סורוצקין, חוקר של המחשבה וההיסטוריה היהודית בעת החדשה
• Corey Harris- Back Atcha
• Ervin Webb with Prisoners- I'm Goin' Home
• קטע קריאה מתוך הספר "ויואל משה", מאת הרב יואל טייטלבוים, הוצאת הספרים "ירושלים", ברוקלין, ניו יורק, תשס"ו. קורא: שמואל קלדרון
• Mississippi Fred McDowell- Lord, Have Mercy On Me
• John Lee Hooker- It Serves You Right To Suffer
• Florence Stamp & Group Of Girls- Satisfied

גם השיחה על דוסטוייבסקי, באותה תוכנית, שהכילה לינק שבור, עודכנה.