ארכיון

תגית: חרם

ראה אור מאמרי '"מה שלא ישיגו העמים בשכלם" – הרשב"א והאסכולה הרבנית הקטלאנית ומקומם באפיון ימי הביניים המאוחרים וראשית הזמנים החדשים בתולדות ישראל'. דעת 87, עמ' 137 – 238.

מספר הבהרות ותיקונים:

כדרכם של מחברים לראות מיני שיבושים, אי-בהירויות ומעקשים קטנים רק לאחר הורדת החומר לדפוס, ובפרט במאמר שאורכו למעלה ממאה עמודים ושעמד מספר שנים בהמתנה לדפוס, אף אני נוכחתי במספר נקודות המצריכות הבהרות. הבהרות אלה, ואחרות, תובאנה בספרי שבדפוס לידתה של יהדות נורמטיבית: קנוניזציה, צנזורה והנדסה חברתית בספרד בימי הביניים המאוחרים.

בעמ' 137 ו- 140, האזכור של ההפיכה בקהילת ברצלונה, והירידה של הנשיאים ששלטו שם פחות ממאה שנה, לנוכח הגורמים המתחרים, מובא בקיצור נמרץ, ואינו מתיימר לדייק ולמצות את המורכבות של נושא זה, שתתואר באריכות בספרי שבדפוס.

הפסוק 'לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל' (דברים יז, יא), המובא בשלמותו עם מראה מקום בעמ' 160, מובא בעמ' 156 ו- 157 בתמצית הוראתו ולא כצורתו המדוקדקת תחת הניסוח 'לא תסור מדבריהם ימין ושמאל'.

בעמ' 157 – 159, באשר לתפיסת ההתגלות של הרמב"ן המתוארת אצל משה הלברטל בספרו המצוין – על דרך האמת: הרמב"ן ויצירתה של מסורת. מניסוח דבריי עלול להשתמע שהלברטל אינו מבחין בין רובד ההתגלות המשפטי המצומצם אצל הרמב"ן הכלול בלאו של 'לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל', ובין רובד ההתגלות המכליל בהתגלות בסיני את כל התכנים הנורמטיבים של היהדות לדורותיה. ואולם המחלוקת שלי עם הלברטל ממוקדת רק סביב הטענה כי אצל הרמב"ן המקורות המובאים לאשש, לטענת הלברטל, את רובד ההתגלות השני, המכליל, אכן משקפים את תפיסת ההתגלות של הרמב"ן. מובן מאליו שאין כוונתי לומר שהלברטל טשטש בין שני תחומי ההתגלות. כלומר המחלוקת פה היא פרשנית, ולא על דיוק הדברים.

עמ' 164, והערה 58, הלכתי בעקבות הזיהוי של דימיטרובסקי את הציטוט שברקע דברי הרשב"א עם מאזני העיונים המיוחס שם בטעות לאלגזאלי. זאת בעקבות דברים המובאים באוצר נחמד שערך יצחק בלומנפלד, שם הוא מייחס, בעקבות אחרים, את החיבור לאלגזאלי, אבל מציין גם את ההקבלות לספר העגולים הרעיוניים. בפועל מדובר בחיבור אקלקטי, המכיל קטעים שונים, חלקם בהעתקה מתוך ספר העגולים הרעיוניים מאת אלבטליוסי, חיבור אקלקטי בפני עצמו, אחרים מאיגרות אחי הטהרה (רסאיל אח'ואן אל-צפא). למותר לציין שהזיהוי של הנבואה כקטגוריה נבדלת מהשכל, מצוי אצל אלגזאלי ובכתבים ערביים נוספים.

עמ' 165, הערה 1. רשום בטעות השוו הקדמת הרד"ק לספר בראשית. במקום זאת צ"ל: ראו לעומת זאת הקדמת הרד"ק לספר בראשית.

עמ' 168 הערה 68, ולאורך המאמר כולו, השימוש שלי במושג נומינליזם קשור ב'תאולוגיה נומינליסטית', היוצרת פער בלתי חדיר בין האדם לאל, ולאו דווקא ובהכרח בנומינליזם פילוסופי, כזה המעוגן באמפריציזם והשולל את השימוש באוניברסאלים. למרות שגם כיוון זה בקירוב ניתן לאתר בקרב אי אילו אישים מחוג זה. זה אמור להיות ברור לחלוטין מעמ' 145 -147, וההערות שם, אבל אני מוסיף זאת אף בנקודה זו למען הסר ספק.

עמ' 179, ברקע לדוגמה שמביא הרשב"א על מעשה המצוות כתרופות שעובדות גם אם החולה אינו מבין טעמם, נשמט במקרה זה המקור שברקע, שהוא כמובן דברי ר' יהודה הלוי בספר הכוזרי, א, עט; וכן ג, ז.

בליל רביעי שעבר המשכנו ערן סבאג ואנוכי את שיחתנו על התנועה הפרנקיסטית, מקורותיה והשתלשלותה. החלק הראשון של התכנית עסק בעיקר בהתפתחויות בתוך השבתאות שהובילו למהלך הניהיליסטי הרדיקלי של התנועה. ובעיקר על השינוי המגולם בקרב הדונמה, השבתאים המתאסלמים מסלוניקי, ובתיאוריות המיסטיות של ברוכיה, המנהיג המיסתורי של אחת הכיתה הקיצונית ביותר מביניהם, ואחת הדמויות המדוברות ביותר, והמקוללות ביותר, בקרב הממסד הרבני האורתודוסי במאה ה-18. דנו בחלק מהתפיסות המיסטיות שבאמצעותן התאפשר הזיהוי של המשיחים השבתאים השונים עם האלוהות עצמה, וכן במהלך הפרנקיסטי החותר לעבור בין הדתות על מנת לרסק את כולן מבפנים.

החלק השני של התכנית עסק בגל האירועים שבין התנועה הפרנקיסטית ליהדות הרבנית. במה שאני מגדיר כ"מציצנות הרבנית", ובדרכה לארגן את חומרי החקירה והווידויים כחלק בהסדרה של החברה כ"נורמטיבית" לנוכח מגוון של סטיות. ובעיקר בהתפתחויות שהוליכו לחרם הקשה כנגד התנועה הפרנקיסטית ולרדיפתה, להתערבות של שלטונות הכנסייה, לוויכוחי הדת בין הפרנקיסטים והרבנים, בקמיניץ ובלבוב, ולעלילת הדם שרקחו הפרנקיסטים כנגד היהדות הרבנית, כנקמה על רדיפתם בידיה.

התנועה הפרנקיסטית ב' – חיים של אחרים

jacob-frank-c1726-1791-granger

יעקב פרנק

ביום רביעי בלילה שוחחתי עם ערן סבאג על מקורותיה של התנועה הפרנקיסטית ועל קרקע צמיחתה בפודוליה שבפולין. על קשריה עם צמיחת החסידות ועם היהדות הרבנית. על האופי הכפול של המשיחיות השבתאית, שבמרכזה ניצב – למן התאסלמותו של שבתאי צבי – מיתוס של המרת דת. ובפרט על אישיותו ואופיו האניגמטי והניהיליסטי של מנהיג התנועה הפרנקיסטית, יעקב פרנק. עוד שוחחנו על זהויות כפולות ואלמנטים סכיזואידיים המאפיינים את העידן המודרני ועל נושאים נוספים.
התנועה הפרנקיסטית – חיים של אחרים