ארכיון

תגית: אורתודוקסיה

jacob-frank-c1726-1791-granger

יעקב פרנק

ביום רביעי בלילה שוחחתי עם ערן סבאג על מקורותיה של התנועה הפרנקיסטית ועל קרקע צמיחתה בפודוליה שבפולין. על קשריה עם צמיחת החסידות ועם היהדות הרבנית. על האופי הכפול של המשיחיות השבתאית, שבמרכזה ניצב – למן התאסלמותו של שבתאי צבי – מיתוס של המרת דת. ובפרט על אישיותו ואופיו האניגמטי והניהיליסטי של מנהיג התנועה הפרנקיסטית, יעקב פרנק. עוד שוחחנו על זהויות כפולות ואלמנטים סכיזואידיים המאפיינים את העידן המודרני ועל נושאים נוספים.
התנועה הפרנקיסטית – חיים של אחרים

שפת אמת ולשון זהורית - עמדין, יעקב בן צבי (יעב

ביום רביעי שעבר שוחחתי עם חברי ערן סבאג על הרב יעקב עמדן – גדול הלוחמים בשבתאות ואחת הדמויות הרבניות המרתקות במאה ה-18. המחצית הראשונה של השיחה נסבה על אופיים של המאות ה-17 וה-18 והיחסים בין השבתאות, מתנגדיה, והצורות הסובלימטיביות של היהדות שנולדו כתוצאה ממאבקים האלה. דנו באופייה של השבתאות ובבשורה שהיא הביאה, בשינוי בתפיסת הזמן עם כניסתו של העידן החדש והנגאל אל תוך ההיסטוריה, בירידתה של התנועה למחתרת ויצירתם של התאים השבתאיים החתרניים במאה ה-18. במחצית השניה של התכנית דנו בדמותו של עמדן, בתפיסת היהדות הפוריטנית המזוקקת שהוא ביקש לקדם, בתפיסה האלכימית של ההיסטוריה כתהליך של טיהור הסיגים והזוהמות הפושים בחברה היהודית, והפקתה כזהב טהור ומזוקק. במאבקיו כנגד השבתאות, ובעיקר כנגד הרב השבתאי הסמוי יהונתן אייבשיץ, רב הקהילות המאוחדות אה"ו (אלטונה, המבורג, ואנסבק) בגרמניה. וכן במגמות השונות שעמדן קידם – אורתודוקסיה וחרדיות, לצד חילון ובורגנות, מגמות שלפי שיטתי אינן סותרות בשלבים אלה, אלה הינן תוצרים של שלבי היתוך היסטוריים משותפים.

הרב יעקב עמדן – חיים של אחרים

לפני שנים רבות, בשובי מלימודי הדוקטורט בארצות הברית, פגש אותי ידידי משכבר הימים ד"ר משה סמט, ושאלני: "על מה כתבת את עבודת הדוקטורט שלך?". עניתי לו: "על המעבר מאורתודוקסיה להשכלה בז'נבה" (באותם ימים, "השכלה" עוד הייתה הביטוי המקובל ל"נאורות"). הגיב הוא בפליאה ואמר: "הכיצד? האינך יודע שמורנו יעקב כ"ץ כבר הוכיח שהאורתודוקסיה התגבשה רק כתגובה להשכלה?", השבתי לו שבהיסטוריוגרפיה האירופית, התפתחותה של הפרוטסטנטיות בעידן שלאחר הרפורמציה מכונה "אורתודוקסיה". ובכל זאת תהיתי בלבי (והמשכתי לתהות) מהי הזיקה בין שני המובנים הללו של "אורתודוקסיה", בחברה היהודית של המאה התשע־עשרה מכאן, ובחברה האירופית הנוצרית של המאה השבע־עשרה מכאן. ספרו המעניין, רחב היריעה והחשוב – דווקא בהיותו גם פרובוקטיבי – של דוד סורוצקין, אורתודוקסיה ומשטר המודרניות, מבקש לספק תשובה על תהייה זו…

ראה אור בזהויות 4 (תשע"ג)

ספרו של דוד סורוצקין משתייך לתחום ההיסטוריה האינטלקטואלית על כל המשתמע מכך. הוא משתרע על פני תקופות רבות, ומסתמך על ידע השוואתי מגוון. חיבור זה מתמודד עם מודלים היסטוריוגרפיים קיימים ומציב תחתם מודלים אחרים. הטענה המרכזית שבו היא טענת הרציפות. בניגוד להיסטוריונים ולסוציולוגים המצדדים ב'מהפכת' החילון או בהופעת האורתודוקסיה כתגובה לתהליכי נאורות וחילון (בלבד), טוען המחבר, כי מדובר בתופעות ששורשן מאות שנים לאחור, במצע הגותי ורעיוני שהתרקם כבר במימי הביניים. בניגוד למצדדים באירועים ובאיומים מבחוץ טוען המחבר שבצד אירועים ואיומים אלה התרחשה התפתחות פנימית בעולם היהודי שאף היא מהגורמים המרכזיים להם…

ראה אור בעיון: רבעון פילוסופי 62, 2013

ראה אור ספרי אורתודוקסיה ומשטר המודרניות: הפקתה של המסורת היהודית באירופה בעת החדשה, בהוצאת הקיבוץ המאוחד. בקרוב, במהלך ינואר, יגיע הספר לחנויות ובינתיים ניתן לרוכשו (בהנחה משמעותית) דרך אתר הוצאת הקיבוץ המאוחד, או באמצעות הטלפון של ההוצאה: 03-5785810 שלוחה 220 (אילנה).

הרצאה שניתנה במכון ון ליר בירושלים ב-12 לדצמבר 2010, בערב לזכרו של הסוציולוג פרופ' שמואל נח אייזנשטדט ז"ל, שנפטר בשנה שעברה, ולרגל היציאה לאור של תרגם ספרו ריבוי המודרניות. הרצאתי ממוקמת כ-1 שעה ו-35 דקות מן ההתחלה.

ההרצאה מציגה את תפיסתי על הקשר בין תהליכים של נידוי והזרה לבין עיצובו של הקולקטיב היהודי באירופה בעת החדשה. פרספקטיבות חלקיות על כך מצויות במרבית מאמריי שכבר ראו אור. בספרי שבדפוס – אורתודוקסיה ומשטר המודרניות: הפקתה של המסורת היהודית באירופה בעת החדשה (הקיבוץ המאוחד) – תופסת פרספקטיבה זו מקום מרכזי וכן בשורה של מאמרים נוספים שיראו אור בשנה הקרובה.