עת צרה היא ליעקב ו"ממנה" ייוושע: הערכת נאומי חג הפסח של נתניהו

 

 

 

Netanyahu, Israel's longest serving premier, has been accused before previous elections of making last-minute plays

ביום רביעי, ה-1 לאפריל, במסגרת רצף ההנחיות השגרתיות שהעביר ראש הממשלה בנימין נתניהו לאזרחים בטלוויזיה, התבלטה הצהרתו של נתניהו בחריגותה בייחס להצהרות קודמות. חריגותה נבעה ממספר גורמים: ההתרגשות העצורה שניכרה בקולו של נתניהו; חגיגת התודות של מנכ"ל משרד הבריאות משה בר סימן טוב בנאום שאחריו, תודות הניתנות בדרך כלל בסיומה של מערכה, בסימן ניצחון, או לכל הפחות במעבר המוצלח משלב לשלב; וכן תוכני הנאום ומסריו, בעיקר בחלקו השני, שנשזרו מבעד להנחיות השונות, רובם בפתוס גלוי ומקצתם ברמיזות דקות.

את הנאום של נתניהו יש לנתח כנאום דו- או אפילו תלת-שכבתי, הפונה בצורה מבוזרת לקהלים שונים תוך כדי הצפנת מסר בתוכו. הצפנת המסר הייתה ברורה למי שיש לו אוזן המורגלת בכך, בעיקר אוזן למקורות יהודיים, אולם היא עברה מתחת לרדאר של רובם המוחלט של המאזינים. הנאום הורכב מהשכבות הבאות: השכבה הראשונה, היא פני השטח, ההנחיות האוניברסליות שנמסרו לכלל האזרחים, בהמשך להצהרות והנחיות קודמות הנוגעות למצב החירום הלאומי; השכבה השנייה, מסרים ציוניים מלכדים ומנחמים, שאותם מנהיגים נוהגים לומר לעמם בשעת חירום; השכבה השלישית, והעיקרית לענייננו, אמירות רומזניות בעלות ניחוח דתי בנוגע לגורל העם ולגורלו של נתניהו עצמו, לאור האירועים האחרונים: משבר הקורונה, פירוקה של כחול לבן והקמתה המסתמנת של ממשלת האחדות.

אחד השמות היפים ביותר בעיני שניתנו לספר עיון, הוא כותרת ספרו של הפילוסוף היהודי-גרמני ליאו שטראוס – "רדיפה ואמנות הכתיבה". תמצית הרעיון שמאחרי הכותרת הוא שפילוסופים בימי הביניים, בין אם זה הפילוסוף המוסלמי אלפאראבי, הרמב"ם או אחרים, היו מודעים לפער הקיים בין קהלים שונים בקרב הקוראים, ולכן הם הצפינו, בדרכים שונות, מסרים "מסוכנים" מבחינה חברתית עבור קהל מצומצם ונבחר, מסרים שנעלמו מעיניהם של רוב הקוראים האחרים.

נתניהו, שהתבטאויות רבות שלו בשנה וחצי האחרונה מבליטות ומחצינות תחושת רדיפה, פנה אף הוא בנאומו זה לטקטיקה של הסתרה ורמיזה. טקטיקה זו שולבה במסגרת הצהרה שאין דרך להבינה אלא כנאום ניצחון: ניצחונה, לדעת נתניהו, של המדיניות שנקטה הממשלה מתחילת התפשטות הפנדמיה וכן, ובעיקר, נאום ניצחון אישי. נאום שמבחינתו בא אולי לתקן את מחדל נאום הניצחון שלאחר הבחירות האחרונות. נאום שבו זהות העם וגורלו ההיסטורי וזהות המנהיג, נתניהו עצמו, נמהלו יחדיו באופן בלתי ניתן להתרה.

בשכבה החיצונית של הנאום, מלבד ההנחיות עצמן, דיבר נתניהו על כך שהעולם כולו הוא אזור אסון, ופיזר נתונים המלמדים על החוסן הכלכלי של ישראל; הוא הוסיף שלפי סקר של חברה מהונג קונג (שאמינותו לא ברורה) ישראל מתברגת בראש המדינות שהטיבו לטפל בנגיף; הוא דיבר על איתנותה של הכלכלה הישראלית ועל הבעת האמון שרוחשים לה משקיעים וגורמים פיננסיים בעולם; הוא אף הבטיח למאזינים ש"אנחנו גם נדאג" שהכלכלה הישראלית תוסיף להיות איתנה. השורה התחתונה ברובד זה של דברי נתניהו היא שכפי שהוא ידע, ויודע, להוביל את ישראל מבעד למשבר הקורונה, כך הוא אף ידע לצלוח גם את המשבר הכלכלי שיבוא בהכרח בעקבותיה. אפשר, וצריך, כמובן להטיל ספק בכל אחד מן ההיגדים האלה. אבל אנו עסוקים כאן ברטוריקה, ובה אנו מתמקדים.

ברובד הנוסף של הנאום, והעיקרי מנקודת מבטו של השדר המוצפן, שהגיע בחלקו האחרון, פיזר נתניהו הצהרות בניחוח משיחי ברוח חג הפסח הקרב. רובד זה מיועד היה לכלל הציבור הציוני המלוכד בעת צרה, ובפרט לאזורים המסורתיים והדתיים שבו, כלומר לבלוק הימין שזכה זה עתה לחיזוק מגנץ, פרץ וחבריהם: "כמו ביציאת מצרים, המטרה שלנו ברורה – 'ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגף'", ו"כל העולם כולו – סגר צר מאוד". לבסוף השמיע נתניהו את לב לבו הפועם של הנאום, הנאמר בדברים הבאים: "אתמול שוחחתי עם אחד מבכירי הציונות הדתית שחלה בקורונה. איחלתי לו רפואה שלמה ומהירה. הוא אמר לי: 'עת צרה היא ליעקב, וממנה יוושע'". בדבריו הדגיש נתניהו את המלה "ממנה", ואחר כך חזר ואמר "ממנה", ולא פירש יותר.

אפשר לשער ש"אחד מבכירי הציונות הדתית" הוא הרב צבי ישראל טאו, ראש ישיבת הר המור, שעליו דווח שלושה ימים קודם לכן שחלה בקורונה. הרב טאו היה מתלמידיו הקרובים ביותר של הרב צבי יהודה קוק. הוא השתייך לגרעין האידאולוגי הקשה של תנועת "גוש אמונים" המקורית, והוא אחד הפרשנים הבולטים של תורת הרבנים קוק. הקו שהוא מקדם בפירוש תורתם הוא הקו הממלכתי והתודעתי. לשיטתו הגאולה תגיע באופן סטיכי, כלומר באופן הכרחי, לא מתוך מאבק אלא מתוך שינויים תודעתיים שיסחפו את כלל הציבור. במאמר מוסגר יש לציין שכמו התנועה המרקסיסטית המהפכנית ערב המהפכה הסובייטית, גם הציונות הדתית מתפלגת בין זרם סטיכי לבין זרם אקטיבי מהפכני. כאשר הזרם המהפכני, ששורשיו במחתרת היהודית של שנות השמונים, צבר תאוצה בשנים האחרונות. לקו הממלכתי-התודעתי של הרב טאו יש משקל נוסף בהבנת אופי האמירה האזוטרית של נתניהו בנאום הנוכחי, אמירה המכוונת לגאולת ישראל ומנהיגה.

הפירוש ברור לכל בר בי רב, כלומר לאדם בעל אוזן להיגדים דתיים. לא פשט הפסוק שאומר שיעקב (כלומר עם ישראל) עתיד להיוושע מן הצרה. אלא דרשה על המילה "ממנה" הגורסת שבאמצעות הצרה עצמה ובזכותה, ייוושע ישראל. ובמלים אחרות משבר הקורונה, לפי נתניהו, ואליבא "בכיר הציונות הדתית", הוא שהוביל לסיום המשבר הפוליטי-המבני הממושך והמסוכן שהתמצה בשלוש מערכות בחירות רצופות. הוא אף הוביל לאחדות בעם שהיא תנאי ראשון במעלה לגאולה לפי הקו הממלכתי של הציונות הדתית. אולם בקריאה נוספת, אישית, הכוונה היא שיעקב הוא גם נתניהו עצמו, שנושע מתוך הצרה ובאמצעותה. משבר הקורונה גימד את האישומים נגד נתניהו והעניק לו נקודת זינוק להתגבר על כל "צרה" נוספת. את דבריו סיים נתניהו בציטוט נרגש מיומניו של אחיו יוני נתניהו על חג הפסח: "זהו חגנו המופלא מכולם". "כשאני מפליג לאחור בנבכי ההיסטוריה", כתב אחיו, "אני עובר דרך שנים ארוכות שלכאורה אין בהן אף קרן-אור ולא כך הדבר. כי העובדה שהרעיון נשאר, שהתקווה התקיימה, היא בשבילי עדות לנצח ישראל". גם דברים אלה צריכים להיקרא בשני רבדים: ברובד הלאומי וברובד האישי. ובמקביל: להעביר מסר לקהל הנכון: מתוך הצרה הנוכחית צומחת הישועה, וגם אם נדמה שאיבדנו כיוון, התקווה והרעיון הובילו אותנו למקום שבו אנו נמצאים – אל "נצח ישראל". דברי "בכיר הציונות הדתית", יוני נתניהו והביוגרפיה של ביבי עצמו מתלכדים כאן לכדי מסר משיחי חד וברור.

באותו שבוע גם שמענו את אחת הבדיחות הטובות מזה זמן בתוכנית "ארץ נהדרת". מריאנו אידלמן, המגלם את דמותו של נתניהו, אמר (בערך) את הדברים הבאים: אתם צריכים לדעת שלא משנה לאיזו מפלגה הצבעתם, הצבעתם בעצם בשבילי. בפעם הבאה תקשיבו לי טוב כשאני אומר לכם – זה או ביבי או טיבי! אכן מצחיק וקולע מאוד. בפסח הזה ובחסות המשבר הנוכחי, נושע נתניהו מכל אויביו. במידה וממשלתו תצלח את המשבר הזה באופן סביר, כפי שמסתמן, ובמידה וכלכלת ישראל לא תיפול לבור תחתיות (ואפשר שגם, ודווקא, אם אכן תיפול, ובתג "רק ביבי יציל את הכלכלה"), יצור נתניהו משבר קואליציוני סביב אחד מסלעי המחלוקת, וילך לבחירות. הוא ינצח ניצחון גורף שלאחריו יוכל לקדם כל חקיקה שירצה ולבסס את שלטונו לעוד שנים. "אנו כותבים ביחד פרק קשה ורב הוד בתולדות עמנו ובתולדות מדינתנו", הוסיף נתניהו בנאומו האחרון (ה-7 לאפריל), בעוד התבטאות שניתן לקוראה באופן רב-משמעי. בסופו של דבר אין זו אלא ראיה חלקית מאוד לחשוב שנתניהו רק רוצה להימלט מאימת משפטו. האיש חושב היסטוריה, ומעונין להיזכר כאחד משלושת או ארבעת המנהיגים שהותירו את החותם הגדול ביותר על המציאות הישראלית – בן גוריון, בגין ונתניהו.

יהיו שישאלו היכן נמצא רבין במשוואה הזו. התשובה ברורה מזה זמן רב לכולם: עידן נתניהו מחק את תקופת רבין לחלוטין ולא הותיר ממנה מאומה. השפעתו המתמשכת של רבין על ישראל נותרה בעיקר סביב אירוע אחד מכונן – אירוע רציחתו.

4 תגובות
  1. מה כואב לך שביבי משתמש בקוד מהמסורת כדי ללכד ולחזק את בני עמו? עת צרה היא ליעקב וממנה – כן ממנה ממש.
    סוף סוף מנהיג שמתחבר למקורות שלו ולמסורת היהודית בלי להתבייש. מי שתבייש במקור שממנו הוא הגיע הוא בבעיה ולא מי שגאה במסורת שלו.

  2. David Sorotzkin אמר:

    לא כואב לי בכלל ידידי. אני בסך הכל הצעתי ניתוח לדברים, נייטרלי מאוד לדעתי, שלא הוצע בשום מקום אחר. את הכאבים שלי, איפה שלא יהיו, אני שומר לעצמי

  3. מאמר מטלטל בעומקו.
    משלים עבורי תמונה המתחברת בהחלט לעמדה שאני שומע לאחרונה מפי מביני דבר, קרי אנשים שעברו מסלול קרוב לנתניהו , (צנחנים, אקדמיה/עסקים/פוליטיקה)
    כי נתניהו למעשה איבד את זה איפשהו בשנת 2015.

    תחושת הרדיפה, היחס לתקשורת, דברים מעט מוזרים שיוצאים מפי בנו, מעידים על איזשהו אובדן מהוגנות ושליטה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: