ארכיון

ארכיון חודשי: יולי 2013

איך צריך להתייחס לתוצאות הבחירות לרבנות הראשית, ובמדד שבין ה"רע" ל"רע יותר" איפה בדיוק אנחנו עומדים? לכאורה קשה להכריע. יתרון אחד בלבד היה עשוי לצמוח מניצחונם של בנט והרב סתיו ומדחיקתם של החרדים ממוסדות הרבנות – הדבר עשוי היה ליצור לראשונה מזה שנים רבות, קרע מסוים בחיבור האנומלי בין החרדים למוסדות המדינה. יתרון אחד בלבד יש לניצחונם בפועל של החרדים – הציונות הדתית לא קנתה לעצמה שליטה ברבנות הראשית.

למעשה, חיבור בין הציונות הדתית לרבנות בתנאי השלטון הנוכחיים, ובכלל, רע יותר. הבסיס האידאולוגי של הציונות הדתית היה, אולי, מפיח רוח חיים חדשה ברבנות הראשית ובכך בלא ספק מחזק את הקשר בין דת למדינה, ובין הציונות הדתית לחילונית – חיזוק שהסתמן זה מכבר בברית בין בנט ללפיד. כלומר היינו עושים צעד נוסף, אם ניתן, בהפיכתנו לחברה קונפסיונלית סגורה, שבה דת, מדינה ומשטר חיים משמשים בערבוביה. זוהי חברה קונפסיונלית חילונית, ויש להדגיש זאת, שבה הדת – ובכללה הפקידים הדתיים, כלומר הרבנים – היא זרוע מזרועו הארוכה של המשטר החילוני. שום רב ציוני-דתי מתקדם לא היה משנה מצב עניינים זה, ההיפך הוא הנכון.

וכל זה היה מתרחש תוך כדי שרוב רובו של הציבור החילוני מאמין שהוא חי בחברה ליברלית מתקדמת יותר. מדוע מתקדמת יותר? כי החרדים נחלשו, כי הפקידות הדתית סובלנית יותר כלפי גיורים וכלפי נישואים אלטרנטיביים, וכל מוסדות השלטון מחוברים באמת, ומכל הלב, לאתוס הלאומי והצבאי. הרי בכך היינו עוקרים סוף סוף את היסודות הפונדומנטליסטיים המאיימים על יציבותה של החברה בישראל.

אבל עכשיו שהחרדים ניצחו וכל זה לא קרה אפשר להוסיף ולהתמקד באויב האמתי. מזל.

מודעות פרסומת